<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' יו"ט מח' ה'</h1>
<h2>דף קכב.</h2>
חוץ לתחום אסור הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר (ביצה כ"ה.). ופירש"י ז"ל לישראל עצמו אסור שמא ישלח בשבילו אבל ישראל אחר לא ידע וליכא למיגזר ול"ח שמא יאמר לא"י לך והבא לי מחוץ לתחום בשביל ישראל אחר דאין אדם חוטא ולא לו. ומסתב' דאם איתא להאי טעמא לא הוה שתיק מני'. וטעמא דמלתא משום דקים לן דנכסי א"י אין קונין שביתה. ומשום גזירת בעלים דא"י אטו בעלים דישראל (הי') [הוא] דקני שביתה כדאיתא בפ' (בכל מערבין) [עירובין מ"ז:] הלכך לאותו ישראל אסור דחשבינן לי' בעלים אבל לישראל אחר לא גזר ושמעתי בשם הר"ר יצחק בן מרן לוי וה"ה לא"י שהדליק או שמילא בשביל ישראל או עשה לה כבש בשבת (עי' שבת קכ"א.) מותר לישראל אחר ואין (ה)הפרש (לזה) [בזה] בין שבת ליו"ט ולא מסתב' לן אלא מבחוץ לתחום וכ"ד רבי' אלפסי כדאיתא בתשובותיו. ואי לאו דמסתפינא מחבריא אמינא, פירות הבאין מחוץ לתחום לישראל אחר מותרין לגמרי ולאותו ישראל אסור חוץ לד' אמות ובתוך ד"א מותרין דהו"ל כמו שהוציאו א"י או רוח רעה שיש לו ד"א (עירובין מ"א:) ואסור דקאמרו (בתוך) [לחוץ] ד"א היא. וגמ' דבני מערבא דגרסי' התם בסוף מסכת דיו"ט וה"ג התם ר"א אלו ואלו שנכנסו לתחום משחשיכה מותר לשחוט ואלו הן מדבריות הגדילות באפר א"ר זעירא הדא אמרה כלי הבא מחוץ לתחום משחשיכה מותר לטלטלו ר"ש בר כרסנא בשם רב אחא ובלבד בד"א כהדא גמליאל זוגא איקרי חד סרקיי כמהין (אחא) [אתא] שאיל לרב מונא וא"ל קבלין בגו מורגיין דידך ואכלין בתוך ד"א. מורגיין לשון (שכינה) [שכונה]. ש"מ אפילו בישראל הבא בשבילו מותר בד"א ויש מחכמי הדור שפי' הירושלמי קבלם בשביל שכניך והאכילם בד"א ומיירי כשאינה מוקפת העיר דליכא למימר כל העיר כולה כד"א דמיא. אבל למי שנשתלחה אסור אפילו בתוך (דבר אחר) [ד' אמות] ולא מסתברא. ובחוץ לתחום ל"ב בכדי שיעשה [דל"ב בכ"ש] אלא איסור מלאכה דאורייתא (דא"כ) [דאל"כ] ר"פ דאמר במחובר "לערב אסורין בכ"ש" אסיפא דכולה מלתא הו"ל למימר. אבל רבי' אלפסי (שבת פכ"ג) אסר בא"י שהביא חלילין אא"כ שהה במיו"ט בכדי שמביא ממקום קרוב. דס"ל בחוץ לתחום בעינן בכ"ש. וכן פי' בתשובתו ואנן כפי' רש"י מפרשינן לה דהו"ל למימר ימתין כדי שיביא ממקום קרוב כדאיתא במשנה הסמוכה לה במכשירין. וזו תשובת רבי' אלפסי ז"ל. כל מה שעשה הא"י לעצמו ואין בו חשש שמא ירבה בשבילו כגון הדלקת הנר וכבש (עי' שבת קכ"ב.) דנר וכבש לחד ונר וכבש למאה מותרין לאלתר. ומה שעשה הא"י אדעתי' דכ"ע עשה ולא ייחד לו וכן אם עשה לעצמו ויש לחוש שמא ירבה בשבילו לערב אסורים בכ"ש. כגון א"י שהביא חלילין וכגון דברים (המתלקחים) [המתלקטים] בכל יום וכגון דברים הבאים מחוץ לתחום. אבל [דברים] שעושה א"י בשביל ישראל לבד אסור עולמית כגון קבר וארון (ו)אם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית. וזה שאמרו (שבת קנ"א.) עשו לו קבר עשו לו ארון יקבר בו ישראל פרכינן ה"נ נימא בכ"ש. ואמר עולא בעומד באסרטיא שהיא רה"ר וכל עובר ראה את המת ואח"כ ראה את הקבר ויודע שאותו הקבר לאותו מת נעשה וכן הארון מוטל על אותו הקבר וידוע כי בשביל אותו הא"י נעשה לבד ולאו אדעתי' דכ"ע ול"צ בכ"ש ואם בשביל ישראל לא יקבר עולמית ואפילו נקבר בקבר א' ולימים נצרך לקבור באותו קבר שנאסר עליו. וזה שאמרו (שבת קכ"ב.) בא"י שהדליק את הנר ומילא מים להשקות בהמתו אם בשביל ישראל אסור. ל"ת הא לערב מותר שבין בשבת בין לערב אסור וזה שלא אמר עולמית שהוא דבר שאינו מתקיים. [והא דאמר] במעשה שבת לא יאכל עולמית (כתובות ל"ד.), והוא דבר שאינו מתקיים בשביל שאמרו "יאכל במוצאי שבת לאחרים ולא לו" לפיכך אמר לא יאכל עולמית. וכל זו התשובה צ"ע. ופי' דפריש "בעומד באסרטיא" ל"ד לן. וכי פריך "ה"נ לימא בכ"ש" אלא יקבר בו עולמית ואמאי, לימא בכ"ש, כדאמרינן בעיר שישראל וא"י דרין בתוכה בעיר שרובה ישראל ימתין בכ"ש. "בעומד באסרטיא" שמא יאמרו ישראל עשאו או סייע בו.
<h2>דף קנא.</h2>
חוץ לתחום אסור הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר (ביצה כ"ה.). ופירש"י ז"ל לישראל עצמו אסור שמא ישלח בשבילו אבל ישראל אחר לא ידע וליכא למיגזר ול"ח שמא יאמר לא"י לך והבא לי מחוץ לתחום בשביל ישראל אחר דאין אדם חוטא ולא לו. ומסתב' דאם איתא להאי טעמא לא הוה שתיק מני'. וטעמא דמלתא משום דקים לן דנכסי א"י אין קונין שביתה. ומשום גזירת בעלים דא"י אטו בעלים דישראל (הי') [הוא] דקני שביתה כדאיתא בפ' (בכל מערבין) [עירובין מ"ז:] הלכך לאותו ישראל אסור דחשבינן לי' בעלים אבל לישראל אחר לא גזר ושמעתי בשם הר"ר יצחק בן מרן לוי וה"ה לא"י שהדליק או שמילא בשביל ישראל או עשה לה כבש בשבת (עי' שבת קכ"א.) מותר לישראל אחר ואין (ה)הפרש (לזה) [בזה] בין שבת ליו"ט ולא מסתב' לן אלא מבחוץ לתחום וכ"ד רבי' אלפסי כדאיתא בתשובותיו. ואי לאו דמסתפינא מחבריא אמינא, פירות הבאין מחוץ לתחום לישראל אחר מותרין לגמרי ולאותו ישראל אסור חוץ לד' אמות ובתוך ד"א מותרין דהו"ל כמו שהוציאו א"י או רוח רעה שיש לו ד"א (עירובין מ"א:) ואסור דקאמרו (בתוך) [לחוץ] ד"א היא. וגמ' דבני מערבא דגרסי' התם בסוף מסכת דיו"ט וה"ג התם ר"א אלו ואלו שנכנסו לתחום משחשיכה מותר לשחוט ואלו הן מדבריות הגדילות באפר א"ר זעירא הדא אמרה כלי הבא מחוץ לתחום משחשיכה מותר לטלטלו ר"ש בר כרסנא בשם רב אחא ובלבד בד"א כהדא גמליאל זוגא איקרי חד סרקיי כמהין (אחא) [אתא] שאיל לרב מונא וא"ל קבלין בגו מורגיין דידך ואכלין בתוך ד"א. מורגיין לשון (שכינה) [שכונה]. ש"מ אפילו בישראל הבא בשבילו מותר בד"א ויש מחכמי הדור שפי' הירושלמי קבלם בשביל שכניך והאכילם בד"א ומיירי כשאינה מוקפת העיר דליכא למימר כל העיר כולה כד"א דמיא. אבל למי שנשתלחה אסור אפילו בתוך (דבר אחר) [ד' אמות] ולא מסתברא. ובחוץ לתחום ל"ב בכדי שיעשה [דל"ב בכ"ש] אלא איסור מלאכה דאורייתא (דא"כ) [דאל"כ] ר"פ דאמר במחובר "לערב אסורין בכ"ש" אסיפא דכולה מלתא הו"ל למימר. אבל רבי' אלפסי (שבת פכ"ג) אסר בא"י שהביא חלילין אא"כ שהה במיו"ט בכדי שמביא ממקום קרוב. דס"ל בחוץ לתחום בעינן בכ"ש. וכן פי' בתשובתו ואנן כפי' רש"י מפרשינן לה דהו"ל למימר ימתין כדי שיביא ממקום קרוב כדאיתא במשנה הסמוכה לה במכשירין. וזו תשובת רבי' אלפסי ז"ל. כל מה שעשה הא"י לעצמו ואין בו חשש שמא ירבה בשבילו כגון הדלקת הנר וכבש (עי' שבת קכ"ב.) דנר וכבש לחד ונר וכבש למאה מותרין לאלתר. ומה שעשה הא"י אדעתי' דכ"ע עשה ולא ייחד לו וכן אם עשה לעצמו ויש לחוש שמא ירבה בשבילו לערב אסורים בכ"ש. כגון א"י שהביא חלילין וכגון דברים (המתלקחים) [המתלקטים] בכל יום וכגון דברים הבאים מחוץ לתחום. אבל [דברים] שעושה א"י בשביל ישראל לבד אסור עולמית כגון קבר וארון (ו)אם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית. וזה שאמרו (שבת קנ"א.) עשו לו קבר עשו לו ארון יקבר בו ישראל פרכינן ה"נ נימא בכ"ש. ואמר עולא בעומד באסרטיא שהיא רה"ר וכל עובר ראה את המת ואח"כ ראה את הקבר ויודע שאותו הקבר לאותו מת נעשה וכן הארון מוטל על אותו הקבר וידוע כי בשביל אותו הא"י נעשה לבד ולאו אדעתי' דכ"ע ול"צ בכ"ש ואם בשביל ישראל לא יקבר עולמית ואפילו נקבר בקבר א' ולימים נצרך לקבור באותו קבר שנאסר עליו. וזה שאמרו (שבת קכ"ב.) בא"י שהדליק את הנר ומילא מים להשקות בהמתו אם בשביל ישראל אסור. ל"ת הא לערב מותר שבין בשבת בין לערב אסור וזה שלא אמר עולמית שהוא דבר שאינו מתקיים. [והא דאמר] במעשה שבת לא יאכל עולמית (כתובות ל"ד.), והוא דבר שאינו מתקיים בשביל שאמרו "יאכל במוצאי שבת לאחרים ולא לו" לפיכך אמר לא יאכל עולמית. וכל זו התשובה צ"ע. ופי' דפריש "בעומד באסרטיא" ל"ד לן. וכי פריך "ה"נ לימא בכ"ש" אלא יקבר בו עולמית ואמאי, לימא בכ"ש, כדאמרינן בעיר שישראל וא"י דרין בתוכה בעיר שרובה ישראל ימתין בכ"ש. "בעומד באסרטיא" שמא יאמרו ישראל עשאו או סייע בו.
